139

מגוון ביולוגי באזורים חקלאיים


139
 מגוון ביולוגי באזורים חקלאיים

המגוון הביולוגי הוא מדד כמותי לתיאור השונות הקיימת בטבע. מדד המגוון הביולוגי כולל בתוכו מספר מדדים שונים המתייחסים לרמות ארגון ביולוגיות שונות וכוללים בין השאר: מגוון גנטי, מגוון מינים, מגוון מערכות אקולוגיות ומגוון תהליכים אקולוגים (Sodhi and Ehrlich 2010).

כיום מוכרים למדע כ-2 מיליון מינים אולם על פי הערכות שונות מספר המינים החיים על פני כדור הארץ מגיע לכ-100 מיליון. מספר המינים הקיימים על כדור הארץ איננו קבוע שכן מינים חדשים נוצרים ומינם אחרים נעלמים באופן טבעי. אולם מאז הופעת האדם מתגבר קצב ההכחדה לקצב מהיר עד כדי פי 1000 מקצב ההכחדה הטבעי. מצב זה נגרם כתוצאה ממספר גורמים ובהם – אובדן בתי גידול, קיטוע בתי גידול, מינים פולשים וצייד (Sodhi and Ehrlich 2010). 

במאה השנים האחרונות גדלה אוכלוסיית העולם בקצב חסר תקדים והגיעה ל-7 מיליארד בני אדם ברחבי העולם (
FAO 2007). הצורך לספק מזון לאוכלוסייה הולכת וגדלה גורם לדרישה לשטחים חקלאים חדשים מחד ולהכנסת מיכון וטכנולוגיה אשר מאפשרים עיבוד חקלאי אינטנסיבי יותר מאידך.

תהליכים אלו הובילו לכך שכיום כ-80% משטח היבשה נמצא תחת השפעה של פעילות חקלאית מסוג כלשהוא (FAO 2007). החקלאות המודרנית מתאפיינת בין היתר בגידול מוצר אחד על פני שטחים נרחבים – מונוקולטורה. מצב זה מוביל לירידה בהטרוגנית המרחב החקלאי, לפגיעה וצמצום בתי גידול טבעיים ולקיטוע של בתי הגידול הטבעיים שנשארו במרחב החקלאי (Vandermeer 2011 ). גורמים אלו – צמצום  וקיטוע בתי גידול נחשבים (ביחד עם מינים פולשים) בין הגורמים המשמעותיים ביותר המביאים לאובדן מינים ברחבי העולם (Sodhi and Ehrlich 2010). ברור אם כן שחקלאות מודרנית, אינטנסיבית, המשתרעת על פני שטחים הולכים וגורמים עלולה להוביל לפגיעה במגוון הביולוגי ובכלל זה במגוון המינים בראיה אזורית ועולמית כאחד.

אחד הפתרונות האפשריים להקטנת ההשפעה השלילית של שטחי החקלאות על המגוון הביולוגי הינה השארה של כתמים טבעיים בתוך המטריקס החקלאי (Benton et al. 2003). כתמים טבעיים או טבעיים למחצה יכולים להשפיע על המגוון הביולוגי דרך מספר רב של מנגנונים ביולוגיים ואקולוגיים.

כתמים המשמרים בתוכם את בית הגידול הטבעי מגדילים בכך את ההטרוגניות המרחבית. מקובל להניח שישנו קשר בין ההטרוגניות המרחבית למספר הנישות האקולוגית (Cumming 2007). קיומן של נישות אקולוגיות רבות מאפשר למגוון גבוה יותר של אורגניזמים להתקיים במרחב. תיאוריות אקולוגיות נוספות דוגמת תיאורית הביוגיאוגרפיה של האיים (MacArthur and Wilson 1967), המניחה קשר בין גודל הכתם למספר המינים הנמצאים בו, ותיאורית אוכלוסיית העל (Levin 1970), המניחה שיש חשיבות לאפשרות התנועה של פרטים בין כתמים, מחזקות את ההבנה בדבר החשיבות שיש בשימור כתמים טבעיים בתוך המערכת החקלאית לצורך שמירה על המגוון הביולוגי.

שאלות העוסקות במגוון מינים בתוך כתמים (איים) טבעיים מעסיקות את האקולוגים כבר יותר מארבעים שנה. אולם בעוד שהגישה הקלאסית לשאלות אלו עסקה בחקר תהליכים המתרחשים בתוך הכתם (Cornell and Lawton 1992) בשני העשורים האחרונים התפחתה גישה מחקרית חדשה המנסה לענות על שאלות מסוג זה תוך בחינת מגוון תהליכים ביולוגיים ואקולוגיים המתרחשים בסקאלות שונות של זמן ומרחב (Palmer and Dixon 1990, Harrison and Cornell 2008).

עושר פרטים, שפע ומגוון מינים יכולים להיות מושפעים מתהליכים המתקיימים בסקאלה המקומית כגון תחרות (Hardin 1960), מתהליכים המתקיימים בסקאלה גבוהה יותר כגון הגירה (Hamback and Englund 2005), מתהליכים המתרחשים בסקאלה גבוהה עוד יותר כגון מוצא ביוגיאוגרפי (Urbina-Cardona et al. 2006, Harrison and Cornell 2008) ומשילוב של מספר תהליכים המתרחשים במספר סקאלות מרחביות במקביל (Ziv 1998). במרחב חקלאי גם לאופי הפעילות החקלאית (למשל רעייה או גידולי שדה) יש השפעה על משתני החברה.

רעייה של צאן ובקר החלה לפני כ-7000 שנים עם התחלת תהליך הביות של מינים אלו (Perevolotsky andSeligman 1998). כיום כ-30% אחוזים מהשטח היבשתי של כדור הארץ נמצאים תחת רעייה של חיות בית (Steinfeld et al. 2006). בספרות מוזכרות השפעות שונות שיש לרעייה של חיות משק על מגוון המינים ועל המגוון הביולוגי. מחקרים אחדים מצאו שרעייה יכולה לגרום לירידה במגוון המינים ואילו מחקרים אחרים מצאו מגמות הפוכות (Adler et al. 2001).

גם גידולי השדה (כדוגמת חיטה, תירס, אבטיחים ומטעים)  יכולים להשפיע על אוכלוסיות האורגניזמים המתקיימות בכתמים הטבעיים (Vandermeer  2011). גידולי שדה הדורשים למשל שימוש אינטנסיבי בריסוס חומרי הדברה יכולים להוביל בעקיפין לכך שמינים רבים יסבלו מאותם חומרי הדברה, יפגעו, ולעיתים אף ייעלמו מהמרחב החקלאי. לעומת זאת גידולים חקלאים בעלי פוטנציאל תזונתי (פירות, שורשים) יכולים למשוך בעלי חיים מהמרחב הפתוח לעבר השטחים החקלאיים (Bino et al. 2010). בשטחים יבשים או יבשים למחצה מוכרת תופעה של משיכת בעלי חיים לצינורות המים המשמשים להשקיה. מצב זה בו המערכת החקלאית עשירה במשאבים לעומת השטחים הטבעיים יכול לגרום לעלייה בשפע הפרטים, ובעושר ומגוון המינים בתוך המערכת החקלאית או בכתמים הטבעיים המצויים בקרבתה.

איכות השטח החקלאי ביחס למרחב הטבעי הסמוך לו יכולה להוביל בעלי חיים לבחור בבית הגידול החקלאי כשטח המחייה שלהם. לעיתיים בחירה זו מוצדקת והפיטנס של הפרטים שיבחרו לחיות בתוך השטח החקלאי יעלה. אולם, יתכן והפעילות החקלאית עצמה תגרום לבית גידול אטרקטיבי לכאורה להפוך לבית גידול עוין אשר הפרטים שבחרו לחיות בו יסבלו מתמותה מוגברת ופיטנס נמוך. אחד השיאים השליליים של תופעה זו הינה הפיכת שטחים חקלאיים למלכודת אקולוגית עבור מינים מסוימים (Best 1986).

 

 

REFERENCES

Adler, P. B., D. A. Raff, and W. K. Lauenroth. 2001. The effect of grazing on the spatial heterogeneity of vegetation. Oecologia 128:465-479.

Benton, T. G., J. A. Vickery, and J. D. Wilson. 2003. Farmland biodiversity: is habitat heterogeneity the key? Trends in Ecology & Evolution 18:182-188.

Best, L. B. 1986. Conservation tillage: ecological traps for nesting birds? Wildlife Society Bulletin 14:308-317.

Bino, G., A. Dolev, D. Yosha, A. Guter, R. King, D. Saltz, and S. Kark. 2010. Abrupt spatial and numerical responses of overabundant foxes to a reduction in anthropogenic resources. Journal of Applied Ecology 47:1262-1271.

Cornell, H. V. and J. H. Lawton. 1992. Species interactions, local and regional processes, and limits to the richness of ecological communities - a theoretical perspective. Journal of Animal Ecology 61:1-12.

Cumming, G. S. 2007. Global biodiversity scenarios and landscape ecology. Landscape Ecology 22:671-685.

FAO. 2007. The state of food and agriculture paying farmers for environmental services. Food and Agriculture Organization of the United Nations. FAO Agriculture. Series No. 38.

Hamback, P. A. and G. Englund. 2005. Patch area, population density and the scaling of migration rates: the resource concentration hypothesis revisited. Ecology Letters 8:1057-1065.

Hardin, G. 1960. The competitive exclusion principle. Science 131:1292-1297.

Harrison, S. and H. Cornell. 2008. Toward a better understanding of the regional causes of local community richness. Ecology Letters 11:969-979.

Levin, S. A. 1970. Community equilibria and stability, snd An extension of  the competitive exclusion principle. American Naturalist 104:413-423.

MacArthur, R. H. and E. H. Wilson. 1967. The Theory of Island Biogeography. Princeton University Press.

Palmer, M. W. and P. M. Dixon. 1990. Small-scale environmental heterogeneity and the analysis of species distributions along gradients. Journal of Vegetation Science 1:57-65.

Perevolotsky, A. and N. G. Seligman. 1998. Role of grazing in Mediterranean rangeland ecosystems - Inversion of a paradigm. Bioscience 48:1007-1017.

Sodhi, N. S. and P. R. Ehrlich. 2010. Conservation Biology for All. Oxford University Press, New York, USA.

Steinfeld, H., P. Gerber, T. Wassenaar, V. Castel, M. Rosales, and C. De Hann. 2006. Livestock’s Long Shadow. Environmental Issues and Options., Food and Agriculture Organization of the United Nations, Rome.

Urbina-Cardona, J. N., M. Olivares-Perez, and V. H. Reynoso. 2006. Herpetofauna diversity and microenvironment correlates across a pasture-edge-interior ecotone in tropical rainforest fragments in the Los Tuxtlas Biosphere Reserve of Veracruz, Mexico. Biological Conservation 132:61-75.

Vandermeer, H. J. 2011. the Ecology of Agroecosystems. Jones and Bartlett Publishers.

Ziv, Y. 1998. The effect of habitat heterogeneity on species diversity patterns: a community-level approach using an object-oriented landscape simulation model (SHALOM). Ecological Modelling 111:135-170.

מלאו את הפרטים ואצור עמכם קשר בהקדם
שם:*
טלפון:*
מייל:
הודעה: